אוי ברצלונה, ברצלונה..
מסעדת La Masia בתל אביב
אנחנו הולכים למקומות, סדנאות ומסעדות ובדרך כלל יוצאים מבסוטים,
אך לא תמיד זה זה כך.
התלבטתי הרבה עם עצמי (ועם אחרים..) ובסופו של דבר הבנתי,
שאם אני כותבת לכם, אני מחויבת לכתוב לכם על הכל, גם על הפחות..
חשוב לי להדגיש שכל הנאמר פה, מבוסס על החוויה האישית שלי בלבד.
הוזמנתי יחד עם חבריי הבלוגרים לארוחה במסעדת La Masia,
המגדירה את עצמה כמסעדה ספרדית – A piece of BCN in TLV.
העיצוב הפנימי נעים ומזמין, צבעים חמים ואווירה טובה.
השולחנות ומקומות הישיבה היו מעט צפופים,
וכך גם השולחנות הקטנים, שאם יש עליהם מספר צלחות אז כבר מרגיש צפוף.
קיבלנו משקה פתיחה, סנגריה אדומה עם פלחי תפוז,
הטעם היה טוב, חבל שהסנגריה הוגשה חמה – דבר שפגע מעט בטעם שלה.
התחלנו את הערב עם מספר מנות פתיחה.
הראשונה שהגיעה אל שולחננו היתה אנסלדייה דה רמולאצ'ה – סלט סלק, תפוחי אדמה, בצל ומיונז (24 ש"ח)
העניין בתפוחי אדמה, הוא שהם קולטים כל טעם שנבחר לשדך להם,
לכן הייתי מעט מאוכזבת שהושקעה תשומת לב במתן צבע למנה, אך פחות מזה לטעם.
המשכנו עם האסקליבדה – ירקות קלויים (פלפל אדום, חציל ובצל) עם שמן זית ושום (20 ש"ח)
הירקות הקלויים הונחו על צנים קטן, שספג את המיצים,
מנת פתיחה טובה, נוחה לאכילה עם טעמים טובים.
יחד עם המנה הקודמת, הגיעה צלחת עם משולשי גבינת מנצ'גו (18/28 ש"ח)
פתיח נוסף שקיבלנו היה פאן קון טומאקט – לחם עם עגבניות, שום ושמן זית (12 ש"ח)
נשנוש לחם מתובל טוב עם ניחוח שום, כולם נהנו.
פטאטאס בראווס. (22 ש"ח)
טעמתי לראשונה את המנה הזאת לפני כחודש, בפפיטו, ומאז התמכרתי.
מדובר בתפוחי אדמה מטוגנים, המוגשים עם רוטב פיקנטי כלשהו.
לכן, כשראיתי בתפריט שנקבל כאלו, ישר עלה החיוך..
לצערי הרב מאד התאכזבתי ממה שקיבלתי.
תפוחי האדמה ישבו בתוך רוטב שהיה נוזלי מדי, מה שגרם לתפוחי האדמה לאבד מפריכותם,
אצל חלק מחבריי תפוחי האדמה הגיעו קשים ולא מוכנים.
קרוקטאס דה פויו – קרוקט של עוף ובשמל (25 ש"ח)
אני מאד אוהבת קרוקטים, אך שוב.. לא הפעם.
כבר בביס הראשון התקבלה תחושה של עוף מבושל וחסר טעם.
הטעם לא הזכיר עוף והבשמל נתן תחושה כבדה ולא נימוחה כמו שיש בקרוקטים בדרך כלל..
מרק דלעת עם עוגיית פרמזן (25 ש"ח)
מנה שהרגישה קצת לא במקום..
טעם המרק היה מעט תפל לטעמי, עוגיית הפרמזן היתה טעימה.
המשכנו עם לזניה צמחונית (45 ש"ח)
מנה לא הכי ברורה,
שכבות של ירקות ובצק, בלי רוטב או משהו שיאחד את הכל.
המנה הבאה היתה פאיייה פירות ים (69 ש"ח)
מה אני אגיד..
הייתי בברצלונה, אכלתי כמה סוגים של פאייה, וכן, גם את זו של פירות הים,
אולי בשל כך קשה לי לקרוא למנה הזאת פאייה.
פאייה היא לא רק אורז עם פירות ים,
פאייה זה התבלינים, המרקם, הטעמים שמתפשטים בפה בכל ביס..
לצערי כל זה לא היה במנה הזאת.
חשוב לציין שהיו עוד מספר מנות,
אך כיוון שלא אכלתי לא אכתוב עליהן.
המקום מעוצב יפה ואין ספק שהושקעה מחשבה רבה בעיצוב ובאווירה.
אני רוצה לקוות שאותה מחשבה תושקע בקרוב גם באוכל ובטעמים,
מכיוון שבסופו של דבר, אוכל ספרדי הוא אוכל טעים,
אך מי שבוחר לשאת את השם, כדאי גם שיצדיק אותו.
La Masia
רחוב נחלת בנימין 22, תל אביב
ערך זה פורסם ב-7 בפברואר 2013 מאת lelakektatut. הוא תויק תחת חוויות וסדנאות, כללי ותויג ב- LA MASIA, בלוגרים, מסעדה ספרדית.
ללקק ת'תות 
באמת חבל …הרגשתי מילה במילה את מה שאת
7 בפברואר 2013 בשעה 18:26
היי מרינה,
את הרי יודעת על מה מדובר..
תודה ♥
7 בפברואר 2013 בשעה 21:01
אני דווקא מתעקש לכתוב רק אם טוב וטעים לי… יש מספיק מבקרים ש"מקפידים" לספר על מה שלא…
חוץ מזה, אני בדיוק כרגע בברצלונה… בדיוק מתלבט לאיזו טפאסייה ללכת עכשיו… כמעט ויתרתי להיום, אבל הפוסט שלך דוחף אותי בכל זאת (:
7 בפברואר 2013 בשעה 20:53
היי עמנואל,
תמיד נחמד שאתה קופץ לבקר 🙂
(ובמיוחד כשזה מברצלונה)
אתה נוגע בדיוק בהתלבטות שהיתה לי.
בסופו של דבר הגעתי למסקנה שזו חוויה כמו השאר,
אמנם פחות נעימה ומוצלחת,
אך זו לא סיבה לא לכתוב עליה.
ולגבי ההתלבטות שלך… לאיזו טפאסייה ללכת…
חכה חכה..!! (לפחות צלם תמונות…)
שמחה שלפוסט היתה השפעה חיובית 🙂
בתיאבון ♥
7 בפברואר 2013 בשעה 21:06
אתה יודע מה עמנואל, אני בדרך כלל לא כותבת את מה שלא טוב, הפעם, חרגתי גם אני ממינהגי בעיקר ביגלל שאי אפשר להגיש אוכל בשם "ספרדי" ולקלקל את השם לכל מי שבאמת מגיש אותו. כל שם אחר למיסעדה, כל שם אחר למנות, לא שהיה משנה את הטעם או המראה…אבל נגיד…אבל עוד לתת להם שמות ספרדים עם טעם שאין לו קשר, כבר לא לעיניין.
כשמגישים לי patatas bravas לא מבושלים ומספרים לי שככה זה בברצלונה…בתור מי שבמשך שנתיים טסה לברצלונה כל שבוע כשאל על התחילו להגיע לשם…אני חושבת שאני יודעת איך מגישים אותם בברצלונה…וגם במדריד (וסוויליה, וקורדובה, ומלגה, וקנרייס, וסאן סבסטיאן)
7 בפברואר 2013 בשעה 21:26
קראתי פעם ואף פעמיים,
ולדעתי טוב שכתבת.
זה טוב גם בשבילך, על מנת להתמודד עם כתיבה מסוג קצת אחר,
וזה טוב גם בשבילנו, שנדע למה לצפות.
תודה על הפוסט, תמשיכי כך 🙂
7 בפברואר 2013 בשעה 21:59
היי יפה,
תודה על התגובה !
לגמרי מסכימה איתך..
♥
7 בפברואר 2013 בשעה 22:01
היי תות,
חשבתי לרגע ששוב רקחת לנו איזה משקה אקזוטי…
חייבת לומר שקראתי קצת בספקנות,
אך כשהגעתי לתמונה של הלזניה, כל ספק שהיה נעלם.
אל תפסיקי לכתוב, שומעת ???
אחרת יהיה לך עסק איתי !
7 בפברואר 2013 בשעה 22:07
עדי יקירתי,
רק תגידי מתי את באה לבקר שוב ונרקח לך משקה חדש 🙂
את צודקת לגבי התמונה הספציפית..
איתך אני לא מתעסקת ♥
7 בפברואר 2013 בשעה 22:09
אני לא טעמתי מספיק מנות, אחרי הפטאטס בראווס והקוקטאס, החלטתי שאני מפסיקה לטעום והולכת…
7 בפברואר 2013 בשעה 22:21
איבי,
ראי את הצד החיובי שבעניין…
😉
7 בפברואר 2013 בשעה 22:23
בסוף בפפיטו, בהחלט היה צד חיובי 😉
7 בפברואר 2013 בשעה 22:51
חח
אני יכולה לחשוב אפילו על כמה..
7 בפברואר 2013 בשעה 22:53
יקירתי ,זה שכתבת גם על הצד האחר,הפחות טוב של האוכל במסעדה יש לזה ערך מוסף. אין מה לעשות,לא תמיד הכל מושלם וטוב מאוד שכתבת על כך. :)♥
8 בפברואר 2013 בשעה 5:45
בוקר טוב אביגייל
אני בהחלט שלמה עם הדברים שכתבתי,
ושמחה לשמוע שגם את חושבת כך 🙂
תודה יקירתי ♥
8 בפברואר 2013 בשעה 5:59
מרינה, שכנעת אותי…
גם יפה אמיתי. זה אכן נותן קונטרסט לשאר הכתיבה הקסומה.
8 בפברואר 2013 בשעה 8:17
בוקר טוב עמנואל,
תודה לך, למרינה, ליפה אמיתי ולכל המגיבים!
תמשיך ליהנות, מחכה לתמונות ולמילים 🙂
8 בפברואר 2013 בשעה 8:42
לפעמים אני מרגיש שאנחנו מקדישים את גוינו וזמננו לנסיונות וזה היה נסיון רע! רע מאוד
וחבל שכך. בדרך כל אני מייעץ לתת למקום חדש 100 ימי חסד כאן אני מציע 100 ימי שבט
8 בפברואר 2013 בשעה 9:38
היי ששת,
זה בהחלט היה ניסיון רע.
מה הם יעשו ולאן הם יקחו את המקום..בידיים שלהם.
חבל מאד שזה המצב.
תודה על התגובה 🙂
8 בפברואר 2013 בשעה 9:44
תותי (ובעצם לכל הבלוגרים באשר הם) – כשאני מקבל הזמנה מיחצ"ן כלשהו – אני מודיע לו מלכתחילה שאני לא זונה ואני לא עיתונאי. אני לא מקבל כסף עבור הכתיבה שלי ואני כותב מהלב וחוויות אישיות.
מי שלא נוח לו עם זה – יכול בהחלט לחפש מישהו אחר. אין לי בעיה עם זה.
אני חושב שזה טוב שכתבת. זה חשוב וזה מראה לקוראים שלך שאת כותבת מהלב.
אהבתי.
8 בפברואר 2013 בשעה 9:52
תודה איל,
זו פעם ראשונה שהייתי במצב הזה,
ומכאן נבעה ההתלבטות.
אני מסכימה איתך בכל מה שאמרת.
תודה ו.. מחכה לשמוע את ההתרשמות שלך 🙂
8 בפברואר 2013 בשעה 10:04
כתיבה כנה ואמיתית,
היות והייתי שם גם – מבינה ומסכימה עם כל מילה,
וחבל שכך, במקרה זה !
בואי נקווה שישתפרו עם הזמן !
היה כיף להיפגש שוב, זה הצד החיובי 😀
רותי
9 בפברואר 2013 בשעה 22:08
תודה על התגובה רותי,
היה נעים להכיר ולהיפגש שוב 🙂
9 בפברואר 2013 בשעה 22:17
סנגריה ניתן להגיש קר או חם, בהתאם למזג האוויר בחוץ. אני מניח שהיה די קריר ולכן הגישו את הסנגריה חמה. באופן כללי, מאכל חם גורם לטעמים שלו להיות מודגשים יותר.
מבאס שלא נהנית מהארוחה.
האורז של הפאייה נראה קצת כמו תכולה של פלפל ממולא
10 בפברואר 2013 בשעה 22:30
היי יאיר,
מסכימה איתך לגבי הסנגריה, רק שזה לא היה עקבי… חלק הוגש קר וחלק חם.
לגבי האורז לצערי אתה צודק.
10 בפברואר 2013 בשעה 22:46